בת המקום

ג'ניפר, המכונה סמוקי, היא גיבורת 'בת המקום', הנובלה הפותחת את ספרה הממגנט של לאה איני. סמוקי היא אמריקנית, נוצרייה, מוגבלת שכלית, הסועדת את רייצ'ל סולומון, קשישה יהודייה, שהעניקה לה חסות ובית, בעיירה אחת בפלורידה. לאה, גיבורת 'ספרא', הנובלה השנייה בספר, שחומריה ביוגראפיים, היא נערה ישראלית מבת-ים, שאביה ניצול שואה אלים, ואימה נוכחת-נפקדת. פרטים אלו מהדהדים את הרומן המונומנטאלי ועטור השבחים של איני, 'ורד הלבנון'. אך הציר הביוגראפי החדש מתמקד ב'ספרא', בית-ספר תיכון פרטי בצפון תל-אביב, שבו, ב-1976, לומדת הגיבורה. לאה מנהלת יחסים בלתי מפוענחים של אהבה-שנאה עם המנהלת החשוכה והשתלטנית של בית הספר. לצד יחסים מטרידים אלה, הרומן גם מספר על יחסיה עם חברותיה לכיתה, עם הוריה הלא מתפקדים וסבתה האוהבת, ועם אחד מהתלמידים שתוקף אותה מינית. הנובלה בוחנת את הגבולות שבין המרכז לפריפריה, שבאים לידי ביטוי בהעמדת בת ים מול צפון ת'א בישראל של שנות השבעים, בין הפדגוגיה לשחיתות – הדמויות המחנכות בסביבתה של לאה נדמות כמי שפשטו את הרגל מבחינה ערכית, בין החברות לסחטנות. בין שתי הגיבורות מפריד אוקיאנוס, והן נדמות כשייכות לעולמות שונים לחלוטין. גם הנובלות שונות מאוד. הראשונה היא יצירה קאמרית מושלמת, עשויה מקשה אחת, שלמה, אחידה ומזוככת, שכאילו נכתבה על-ידי סופרת אמריקנית שחורה. השנייה, ממזגת מיני סוגות: סיפור בלשי, סיפור התבגרות, וידוי ועוד. והיא פסיפס שברירי, בעל סדר משלו, רגיש לכל קול ובת קול, ונושם מקומיות ישראלית של אז ועכשיו. אבל, וכמו בזכותו של איזה נס, היצירות מדברות זו עם זו באורח אינטימי. חושפות רבדים וצדדים נסתרים האחת אצל רעותה, ועוסקות בסוגיות מהותיות לעולמה של הסופרת: שייכות, חריגות, אהבה, מיניות, משפחה גרעינית ומשפחות חלופיות, חירות, שעבוד ואחריות מוסרית, וגם, התשוקה העצומה ליצור, הדחף האמנותי, שהוא כאן ציר העולם. 'בת המקום' הוא ספר הפרוזה העשירי במניין לסופרת המקורית והמגוונת ביותר הכותבת כאן. זו פסגה חדשה, מפלחת-לב, ומרהיבה ביופייה, בממלכה הספרותית של לאה איני. (יגאל שוורץ)